סקרנות בהתה לשווא…

סקרנות בהתה לשווא
מ חריצי מאורות מושחים.
בתיבה בחלק העליון של החשוך -
אני לא יכול לשמוע כל אנחות, ולא גניחות.

מרוצה, אנשים וניזון-היטב,
קנאת אושר עליון!
אתה בתחתית - השופט חסר האונים,
בחוסר רצון, ללא דמעות, ללא חשש.

באנו רצון ודמעות,
התשוקה שלנו גילתה סודות.
ואנחנו גבהים, סופות רעמים,
אופל ואתה - בטעות…

13 דצמבר 1902

ציון:
( עדיין אין דירוגים )
שתף עם חבריך:
אלכסנדר בלוק
הוסף תגובה