ואני, לֹא נָכוֹן, toskoval…

ואני, לֹא נָכוֹן, toskoval,
וגם את השאיפות פואטי
ואין לי צורך לעזוב
בכפרים שלהם מכסים כתמי לידה.

אבל לב הליבה הייתה השפה,
אוזן בלתי נשמעת - ב מרחוק,
וחיבה מאוחרת
חזרתי - ו מובן.

9 יוני 1901

ציון:
( 2 הערכה, מְמוּצָע 5 מ 5 )
שתף עם חבריך:
אלכסנדר בלוק
הוסף תגובה