החיים היו איטיים, כמו מגדת עתידות זקנות,
באופן מסתורי לוחש מלים נשכחות.
נחת לי משהו, משהו היה מצטער,
מעין צריבת חלום הראש.
עצירה בצומת, בתחום,
צפיתי היער המשונן.
אבל גם כאן,, תחת העול של רצון זר,,
זה נראה, חמור היו השמים.
ונזכרתי הגורמים הנסתרים
דום Plenenyya, שבי אחר הכוחות הצעירים.
ויש, משם - פסגות משוננות
יום מנוחה מוזהב בעצלתיים…
הבחנתי בקור באותה מידה - בחרדה ובשתיקה, האביב! תגיד, למה אני מרחם?
איזה ראש בוער חלום?
באופן מסתורי, כמו מגדת עתידות זקנות,
במילות חיים לוחשים נשכחו.
16 במרץ 1902
