הוא, כמו קודם, רציתי
שאפו הנשימה
בשנת הגוף המותש שלי,
בשנת הדיור הקר שלי.
בזמן שהשמים, הוא עמד מעלי,
ולא יכולתי לענות לה
הזז את היד החולה,
לספר, כי התגעגעתי אליה…
צפיתי עיניים כבויות,
כמוני, היא עצובה,
וזה לא היה עוד בינינו
אין מילים, ולא אושר, אין רגשות קשים…
הלב התחתון היה עייף
Так много лет, כל כך הרבה ימים…
אושר ארצי מאוחר
על שלושה משל המטורף!
אני, ולבסוף, חולה סופני,
נשימה אחרת, אחרת להתמוגג,
חטאיו של שמש מרוצה
וגם בלילה הנצח לא מפחד…
הסתכלתי לתוך עיניו של נצח,
שלום הפיל על הלב,
לילה מגניב לחות כחולה
קוסטר התרגשות הציפה…
30 יולי 1908
