אין להסוות, וידויו הצהרה,
זה לרגע היית אחד מלא,
Той, שהתעוררו כאשר, נשימה,
לפני קהל נדיר וניזון-היטב…
מה היה, כמה עצוב, אחוזה
ומטורף, ברגע צער…
תהילה Zarevaya Hospodnyaya
סאנג צעיף קדוש…
וזה בירך השעין את ידו,
וגם עקבים קשקשו על המסלול,
נהר סרטים צבעוניים
באלימות מיהרו הגרביים הלבנים…
אבל, קסם מחול רחב נאיטו,
יד מורמת גבוהה
קרע בחוטים בלתי נראים
בין קהל נדיר,
מצפון הריקוד הידוע,
קריק Handa ושפת קסטנייטות
הבנתי רק מאוהב הספרדי
או שראה משורר של אלוהים.
אוקטובר 1912
