אתה, הייאוש של החיים שלי,
ללא פרחים מולי בלי דמעות!
בימים polusumrake ולילות
שאלה הבלתי פתורה ונוראה!
אתה, דקות אזעקת זריחה,
לא ברור, בקול רציני,
איפה צלילים עמומים לגדול,
איפה Invisible Guardian נאנח!
אתה וטיפוח, עכשיו אני קורא:
הראה לי, l בקרוב שחר?
זה באמת נער דלת כהה,
רצתי במעלת האור הדועך.
1 אַפּרִיל 1902