הם - מעורפלים
בקריצה בעיניו.
הם בגדים מוזרים,
בסביבות - העצב והפחד.
לשאת את ההבטחה,
אבל הצעד של אחיד-שקט,
רצון נורא
היינו פעם אותם.
הם לב דמים,
דמעותיהם ניחר.
השמאל הנוכחי בלאדי
ועפתי אל הגבהים.
עכשיו לך ערפילי,
הבגדים שלהם לבנים.
אבל נפלא, אבל מוזר,
מלא חושך.
23 יוני 1902
ערב אמצע הקיץ