הם נפרדו בלי צער,
Forgotten היו ימים מאושרים;
אבל להינחם מתגעגע הביתה
הם נפגשו שוב.
מעליהם בכה רפאים של צעירים
יופי דהה כבר;
ומחרוזות הנוגים האלה
חלומות ישנים התעוררו.
אבל היה שלום חדש
אז שלווה קר;
הם לא היו חממו את האש של רצון,
גם לדבר מחרוזות בבכי.
בין אותם הסודות לא משקרים,
הכל היה ריק מת;
הם מסתובבים כיבו
ונקבר אלוהות.
10 יולי 1900