יכולתי להאיר בהיר,
השארת עקבות על הלחות הכחולה.
אבל בשקט, נקיק כהה
כבר זורם חסד.
ואני אהיה נאמן כל התקוות.
אני מקבל חברים, כאשר בסתיו.
תנו לישון בשקט בבגדים שלי
הוא, שַׁבּלוֹנִי, לִדבּוֹק.
אבל זה לא הופך מוזה
חרב, לנקב את האויב:
הוא החרמש מכסח שלווים
פרח ראש סליפי.
15 ספטמבר 1903