חלפו הימים של אקראיות
וגם בלילה האדיש,
וזה, אבל, זוכר אותי
То, אני רוצה לספר לך,
То, מה קרה בחלום.
ערב סיטי היה בשבילי,,
גשם החל לרדת גשם.
רחוק, בקצה,
שם, שם בשמיים, כיסוי שכר
פעולות ומחשבות של האזרחים שלי,
זה נפל לתוך הביצה, -
יש הסמיק פס של שחר.
העיר עזבה,
הלכתי לאט במורד
רחובות בנויים קטנים,
וזה, נראה, ידיד שלי איתי.
אבל אם הוא הלך,
זה היה שותק כל הדרך.
אני מבקש לשמור על שתיקה,
או שהוא היה סט עצוב,
רק, זרים זה לזה,
שונה ראינו:
הוא ראה לכרכרה שכרתה,
איפה צעיר קירח טרזנים
נשים מאופרות המחבקות.
זה גם לא היה זר לו
Maid, צופים של חלונות
דרך ציפורני חתול צהוב…
אבל כל האפור, דהוי,
והדעה הרווחת מן הלוויינים - גם,
וזה, ימין, רצונות אחרים
שלו מובס,
כשנעלם מעבר לפינה,
הוא משך את כובעו,
ותעזוב אותי במנוחה
(מה הייתי שמח באופן בל יתואר,
בשביל מה הוא יותר נעים בעולם,
ההפסד של החברים הכי טובים?).
