היו רבות - בתולות יפות.
נקיק הר, גבעות, רכסים
מלא של זכרונות של תשוקה
ואת ההצבעה החשאית…
הם שאבו את האבק של הכביש
מהמאה מונע על ידי,
הם התחננו ואיימו
פגיון, רעל ואש…
הרמת כיסויי מיטה מטומטמת,
הם אספו את צאני,
כאשר הייתי שקוע בשינה עמוקה, עייף,
וגם מרחבי בכה זרמים…
ובכל שקר יפה
אצלי היה מחובר,
וכל רעד יקר
עינה אותי, GLA ו- GLA…
אבל מעל הראש המטורף
הרמתי את השוט, אספתי את הצאן
ויש יצא שביל הר,
כדי לא לחזור - אי פעם!
כאן השתיקה. יש ללכת בעננים.
רוח מרשרשת הדשא.
אני מקשיב הצוק היקר
הם מלמול הארצי מתחת להר.
מתי, רמיסת פרחים כחולים
טלף הסוס השחור,
אני אחזור, המלך, סערת נשימת e, -
אתה לא מכיר אותי!
מרץ-יוני 1908
