אני גר במנזר מרוחק
בימים, כאשר נופל גליונות.
אני יוצא - ואני עומד על הגשר,
ואני מסתכל בפרחי הנהר.
הנה - תחושה מוקדמת של חורף לבן:
מגדל הפעמון שתיקה…
ו, כי עכשיו לקרוא תהילים, -
כך נזירה, ימין, מת.
מרחב חופשי-התחלה,
מדי נשימה חדשות טובות,
הוא בא - וכיסה את תהילים,
ובעמודים נשאר במקלחת.
כמו נר, זה בוער החוצה,
הפנים היה מחייך בעצב.
עלה מלים מהתיבה,
אבל מבעד לחלונות של המרחק…
שחינו שני פרח לבן -
מט-יד קלה זה…
הייתי קרוב בתולה ברורה
בשנות ה הפרדות הסתיו הזהוב…
אבל אני חי במנזר רחוק
ואני לא יודע גבולות לאושר.
שתיקה לראות את החלום.
וזה החלום של הקמת המלכה.
ינואר 1905
