היא שרה במקהלת הכנסייה
אודות כל עייף בארץ נוכרייה,
מבין כל הספינות, הלכו אל הים,
מבין כל ששכחו שמח.
אז שרו קולה, letyashtiy ב כיפה,
ואת הקרן זרחה על כתף הלבן,
וכל חושך צפו והקשיב,
כתוצאה שירה שמלה לבנה לאור.
וזה נראה, כי שמח יהיה,
מה כולל נחשל שקט כל הספינות,
מה אנשים עייפים בחו"ל
החיים אור מצאה עצמה.
והקול היה מתוק, ואת הקרן הייתה רזה,
ורק גבוה, בשער המלכותי,
תעלומות קודש, - תינוק בוכה
בקשר לזה, שאף אחד לא יחזור.
נִשׂגָב 1905
