הגן האפל אני נע ונד ייסורים…


הגן האפל אני נע ונד ייסורים,
צפיית שחר הערב,
והמחשבה של הניצוץ הברור שלי,
כי הנתיב מואר לי לפעמים.
עכשיו הוא כיבה לנצח, ובחושך
ערפילי, מסתורי נעלם,
השאיר רק את הזיכרון של גבה מחמיר,
איפה התשוקה תענוג מסתור.
הוא, אני זוכר, זוהר בלילה הקפוא,
בתוך ההמולה של עיר האורות…
לא ידעתי, עלוב, כל כך חם
לחבק, - והיא לא ענתה…
זה, אש תשוקות מוסתות,
רציתי להמיס את הלב
ועקצו אותי בלילה, הארתי היום,
Loving רצון להרתיח!
אבל· חשבתי מוח קר מלא,
וזה, דקות בלבד, חם
האמנתי, כמהתי, - כך בלהט אהבה,
והתשוקה מתרחבת כך במאור!..
..........................................
הגן האפל אני נע ונד ייסורים,
צפיית שחר הערב,
והמחשבה של הניצוץ הברור שלי,
כי הנתיב מואר לי לפעמים…
.....................................

יוני 1898
Shakhmatovo

לדרג אותו:
( עדיין אין דירוגים )
שתף עם חבריך:
אלכסנדר בלוק
הוסף תגובה