Peredvecherneyu לפעמים
הלכתי בשעה בין הערבים עם הרים,
והנה מולי - עבור בערפל -
תכונות אחותו עצובה.
זהו צעד חרישי,
מאחורי זה נע חושך,
ובעמק, ונקיקי
אנחה שדית ללא מספרים.
"אחות, שם בגשם ובקור
אתה הולך עם קהל עצוב,
מי שוטה נסע רעב
קבריהם של חיי נוודות?»
הנה באתי, נעצר
היא גידלה את הלפיד באפלה,
ואור נעים מואר
כל, כי הוא בלתי נראה על הקרקע.
ויש, תעלות בצד הדרך,
אני, רֶתֶת, להבחין
תכונות לייסר בלתי אפשריות
והתכווצויות נחלשו גופים.
ושוב הוריד את הלפיד מחניק,
וזה, מחייך אלי, עברתי -
אותה האווירה מעושנת,
ובעוד החושך שמסביב.
אבל אני זוכר פרצופים אלה
ושתיקת מסלולי ריקה,
ושורה של נידונה
מולי הוא תמיד.
סֶפּטֶמבֶּר 1906
