מותשת הסערה של השראה,
כל הארץ צרובה אש,
עם גאולה צמאה קרה
דפקתי בבית של הלורד.
פגאני התנצר
וזה, כל הפצועים, למהר
לצלול למטה לפני אחת
ייתר כוחות עניים.
אני דופק על ערב האידיאל,
אין תשובה… ויש, משם,
מאותת, הוא התיז את הצעיף
בקושי מעל הקרקע…
אלוהים לא מקשיב תפילתי,
אבל הריח - להכריח ימים לוהטים
נשף פצוע בשדה הקרב,
שוב לשפוך לתוך הנשמה שלי.
אני לא מבין את האושר של גן עדן,
החושך מגיע, בעולם נכאים…
Назад! גוי mladaya
שיחות על חגיגה ידידותית!
3 נובמבר 1900
