ביום חלוד צירי תריסים פתוחים,
נשימת מטוסי מתוק ראשון.
מן ההר לאורך כל הערפל האחרון
וזה, לבן, חיבקתי מרעה שלי.
ויהי אור, אבל השמש זרחה.
יש לי תחושה של ציפייה סביב.
שינה ללא דאגות. אתה לא להעיר
החלום שלי, הידיד שלי שלווה.
אני צופה, חולם מהורהר:
בראש, fortunetelling בחשאי,
התכונות שלך, פילוסוף ופסל,
התיאור ולתת לך.
מתישהו ברגע של הערצה
אצלו באותו זמן בשקיעה,
לתת לו תמונה שלו,
תוכל לומר בדרך אגב: "איך הוא אוהב אותי!..»
יוני 1902
