בערפל, גדל מעל הנוצצים,
אכזרי, קדוש וחכם,
גדלתי בבית סבי הפרק הישן,
והשמש היא תלתלים זהובים.
לא כיבו אש בשדה קוצים,
אבל, אדים נמשכים על ידי השמש,
חץ רצתי בטירוף,
נשיקות באוויר מוכר.
והמארחים היו אנשים,
תמיד ולנצח זרים בוגרים,
אבל אהבתי את הציפורים ממריא,
והסיר, הנעת סירה.
שחיתי בתוך הנחל
נידח בלי תחתית בוצית,
איפה אי שברירי מוקף
וול אשוחית נעים.
ויש ענפי אשוח
שמתי הלוח טס איתה,
ואני נמס התנופה שלי,
ורוח ישנונית נשבה ברכות.
וזה היה, איך בחג המולד,
כשהמשחק ניתן מתנה,
והחיים היו עולים אדים כחולים
עבור כחול עלה כוכבים.
יולי 1905