הוא התקבל בברכה בכל מקום
ברחובות בימים הישנוניים.
הוא הלך ונשא נס שלו,
נגף בגוון קפוא.
הוא היה בתא השתקני,
הדלקתי את האור האחרון,
שמתי את הכיף מנורה
וזר שופע של שושנים.
הוא התפעל צוחק,
דברתי, כי הוא היה תמהוני.
הוא חשב על מעיל עם פרווה
ושוב, מסתתר בחושך.
ברגע שזה בוצע,
הוא היה אדם שמח ומאושר,
ובבוקר הארון הונח,
וראה הכהן בשקט שמש.
אוקטובר 1902
