אתה החג, אבל אני לא מאמין לך,
ובשביל זמן רב כל לדעת מראש:
זהו יום, ולפתוח את הדלת,
מחרוזת של פס לבן.
לפחד, כוח רצון עילאי
אנשים מסכה לא מהעולם הזה…
אני אקרא על עמך: הוֹשַׁענָא!
מטורף, שנמתח.
ואז, עולה מעל ריקבון,
אתה פותח פנים קורנים.
וזה, חופשי משבי ארצי,
אני מזיל כל החיים שלי זעקתו האחרונה.
29 אוקטובר 1902
