אני הולך, אני נודד מושפל,
אחד מכל החור שלה.
בואו מטחנה קודרת,
הוא בוכה בחצר…
אודות מניה אחת חינם,
מה שאני לא יכול לחיות,
בקשר לזה, הרוח בתחום,
והחצר - האביב.
ואני - מה עסק?
אני נודד לבד, שכח.
והנר נשרף,
וזה דופק המטוטלת.
אחד, תקווה אחת
שָׁם, בחלון.
סבטלה לה בגדים,
היא תבוא אליי.
ואני, הזעוף,
היא תעניק המי יודע כמה,
כמה יציאות של דם
חברים ומכרים.
שוב, זה יהיה מתוק,
И тихо, וחום…
בשנת המנורה הדולקת פינה,
הלב הרגיש מצית…
למה היא באה
דבר איתי?
למה את המחט מחזיקה
חוט עליז?
למה היא יורדת
מילים מצחיקות?
למה את רוצה שאדם מסרב
והסתרת תחרה?
כפי קר מקרוב,
כשהיא לא כאן!
כמה זמן לא ידוע,
האם אור פלאש בחלונות…
פן שלי הן לבנות,
הקיר הלבן…
שוב, שוב srobeyu,
כשמדובר…
אחרי הכל, אין מה לפחד
וזה מה להפסיד…
אבל צריך להשפיע?
אבל האם אפשר לומר?
והיא להשמיע - מכרז?
זה בלב פורח?
שלג הרוח נושבת?
זה בחדר אור?
7 דצמבר 1906
