מיהר, לִרְשׁוֹף בעיני
בשפות ירי,
לילה כתמי זהב,
עשים עירוניים.
הבניין הוא נשאב עשן,
המוני כהה זורם…
אבל מזל"טים נסחפים,
איים חדש לברוח…
צרחות נזרקות חופנים
מטבעות זהב.
מוקצף מעל סוסים
ממרחי אור אדום לפיד.
וזה, חישורים ספינינג לחיות,
מרכבות מרוץ כמו מערבולת,
לקראת - סוס עם צינור
מעל לקהל מבועתים.
Skok אבן שיחה כבדה,
קול צרוד נחושת דק,
Rasplesnulasь, רחב,
נהר ברחובות מהדהדים.
בשעת קסדות מבריקות
שלג מטפטף Dew…
ילדים של לילה שחור - איפה אנחנו נמצאים?..
שקולותיהם זועקים?..
לא, שוב יוצא של הבניין,
לא, שוב הוא שיקר, -
התקוממות רחוקה
רעם ממשמש ובא…
דֵצֶמבֶּר 1906
