האיש המת הולך לישון
על המיטה הלבנה.
ב ספינינג קל
סערה שקטה.
רוח נוצה ממהרת
על המיטה המושלגת.
פתיתי שלג קצפת קלה
איפה זבובים, שם?
נעלם, שנים חלפו,
לסלוח, רוח אלמוות,
עיניים ואוזניים מרדניות!
זה אף פעם…
וכל השאר, חג חמוד
בקלות נצמד אליי.
וזה באוויר, אוויר חופשי
הוא נאנח על הסדין.
לסלוח, רוח מכונפת!
סגסוגת, פלומה אלמוות!
3 פבואר 1909
