באותו טקס הלוויה, הייתי ממהר,
האצת מירוץ מסתורי.
ופל הכביש אינו רוח עצובה
סובב אותי שלג ורוד.
החבאתי בתוך עמק שקט -
ערפל פרוסטי נפרד.
כי הכנסייה גלויה על המישור -
כיפת הזהב שלה…
אני אף פעם לא מתעייף מתפלל,
משאלות צמיגות לעולם, -
רק כדי לחזור השנה המתוקה
וזה שינה לתינוק לראות!
