כמה כואב לחשוב על האושר של שחלף,
irretrievable, בהיר אבל ברגע,
מה כנף נצח קרה וערפילית
לקח, הוא לקח אל-חזור.
אושר זה הבטיח לי לל נשי,
אושר זה הבטיח לי בקיץ.
אה, קול מטעה! סלסול מתנגן!
אתה שר ואל תשאל לתשובה!
אהבתי ואהבה, לעולם לא יתעייף אהבה.
אני עדיין אתפלל.
אתה, יפה, יכול המשורר לשכוח
ומהנה ביופיו.
וכאשר השירים שלך יזרמו משם
בחוסר מנוחה, שבועה מטעה,
אני זוכר, הן בכו בזמן עגורים
מעל הקציר בסתיו המחשיך.
23 ספטמבר 1898
בסנט פטרסבורג
