אנחנו עייפים. יפה. וכך הלאה והלאה…

והושיבה אותי צמא מטורף,
Lust for Life ועוד…
נקראסוב

אנחנו עייפים. יפה. וכך הלאה והלאה
ללא לאות צייר הטבע שלנו…
חזרנו: עוזב זריחה מעט,
אנחנו שוב תחת קרני ההתקוממות…
All-הדרך של החיים הגענו עד הסוף, -
והסוף התברר בתחילה…
אבל עזבתי אותנו בורא תלוי,
פעם שקישטה את דרכנו…
הנה הוא, ההתקוממות לשעבר! אבל אש קרה
הוא לא יפגע בנו אל הנשמה, כמו קודם…
אנחנו עייפים. לשווא אנו מחכים לחופשה, -
אנחנו לא מאמינים שאנחנו כבר לא תקווה…

14 ספטמבר 1899

ציון:
( עדיין אין דירוגים )
שתף עם חבריך:
אלכסנדר בלוק
הוסף תגובה