היינו יקרים נתיב
היום, בשנת אור בלילה.
אתה מכוסה בכחול
הוא כורך את, משופע לי.
וזה, במציאות לא לדעת ליטוף,
תמיד tomivshiysya מפצעים,
בל יתואר, סיפור תרדמה
החזקתי הטחנה המתוקה שלך.
איך היו קפלים אינסופיים
הבגדים שלך כחול…
ובלב אין יותר תעלומות:
כי, אתה ומציאות - איתי.
22 במרץ 1902
