הנזיר הלך ונשא הסימנים הקדושים.
על הדרך, מצהיב בתחומים,
פרגים לוהטים הציתו,
משתקף בעיני מעונן של.
הוא למד, מה נשמה שרפה,
הסתכלתי על גבה הדהייה.
יש לחלום, הרוח לחשה:
"המשרת, קבל עד השמים.
חמוד, חמוד, תקווה נצחית
אנו מוקירים בעיצומו של עדן…»
הוא השאיר את בגדיו הכהים,
עלה באש, vosparil, נעלם.
ובשביל לו - גדל סימני מרד,
בשורות אדומות של אש ניצחית
מתרחבים פרגים אמיצים,
נצחונות היום בשמש.
1 נִשׂגָב 1902
