אנדריי ביילי
הסתכלתי על המבנה האנושי העיוור.
תחת קורת הגג הצית לאט חלון.
מישהו שמע מתקרב מלמעלה
ואני חושב על, זה היה מזמן.
הווילונות נעו ויורד.
קם מן היד הנעלמה.
על המדרגות, בצל pryadali.
ובזהירות להתחיל שיחות.
אולם איש לא בא במדרגות,
וכששמעתי ברמת החשבון.
ובכל מקום ער, צעקתי, שליח מחכה,
וזה ראשים אפורים כפופים לצל.
מַחֲשָׁבָה: במשך היום בבוקר אחד.
מעל כולם בוכים פרוע
תחת הגג של חלון מואר עם באיטיות.
יש מישהו על החשבונות המוזהבים
נספר, יכול שאיש.
והבנתי, זה יהיה כהה.
5 דצמבר 1902