אני גר לבד עמוק.
רוי הצהריים שורשים הקבר.
אבל בליל מעורפל - שנינו.
הייתי יחד עם עוד בלילה.
Obychayny - בכניסת החלוף,
איפה ריצוד התמונה שלי.
ליב סגור צמחי צללים.
מעט לדהות בצל העין.
מהזווית של שריון כסוף,
היא זייפה חורקים נוגה.
בחדרים הרחוקים - אני מדבר מכונף
אלה, שאיתו חייתי, ומי מת.
לבד - בסוף מחרוזת -
ואני - הארץ האחרונה השרירים.
אל תפתח את הפה כהי-פנים,
אם מחכים, הכל הלך,
Crushing צלילי לוויה
Uniformly שעות נוראות,
הוא יעלה ביד רצינית,
כי Hang, כמו לולאה מאות.
חריקה אם שריון כבד?
או הקבר של, הפחד שלי, ריק?
או שהוא vdunet נשמע צרוד
בקרן פה מסריח?
או שאני, בחודש קרנות,
רק כסף חלום פתטי,
זה היה דרך ארוכה כדי
כל חסרי אונים לפגוש את שחר?
15 יוני 1904
