כשאני פורש מהרגע,
אני הולך הרחק גינוי ושבח,
האם אתם זוכרים את החסד, החלום המתוק,
אילו הייתי פרחתי נשמתי.
אני יודע, לא זוכר אותך, בהיר, רע,
אילו היה מכה אותי,
כאשר אתה, להישען-בלה,
כמו ברבור, העומק שלי.
התרעמתי לא אלהיך עצלות גאה -
זה כוח זר לו.
עננים כהים צר שהיום שלי, -
היום שלך היה בהיר יותר משלי.
אתה זוכר, כשאני לפרוש,
נעלם מאחורי קו כחול, -
רק שיר אחד, ששרתי איתך,
זה שאתה חוזר אחריי.
1 נובמבר 1903
