המוזה בלבוש האביב דפקה למשורר,
חשכה מצופה הלילה, דיבור לא ברור לוחש;
עלי כותרת של פרח ריח, רוח מפורטת
כדי להגיש מלך שגריר ארצי לשם שמים;
עם המטוס הראשון מגיע לוציפר, שמתי אותו, עף משם,
צהוב עלה על אדם תלתלים הכהה:
תן לגוף שבורה - הנשמה תטוס מעל המדבר,
לעד עצוב צעיר, מאורסת האלה.
מאי 1898
