פילסתי לי דרך לאורך החוף של אדם חולה.
לידו היה זוחל מחרוזת של עגלות.
בפארסה העיר נשאה מההבילה,
צועני יפה צוענים שיכורים.
ופיזר בדיחות, צווחה עם עגלות.
והוא גרר ליד אנשים שק.
הוא גנח והתחנן נסיעה לכפר.
יד חומת ג'יפסי נתנה.
והוא רץ, המדדה, איך אפשר,
וזה זרק לתוך עגלת תיק כבד.
והוא מקרע, קצף על הפה.
הצוענייה בעגלת לקח הגופה שלו.
C שישב בעגלה בשורה,
וזה מת הוא התנודד ונפל אפיים ארצה.
והשיר היה להביא חופש בכפר.
ואשתו של האיש המת נתנה.
28 דצמבר 1903
