הוא היה חבר, פשוט חסכני,
לא נושם, שקט רווה.
בלתי נלאה, אמרלד
הוא צחק על העין.
או בסתר נדהם
הבטתי בו בשתיקה.
הוא שתק, מְכוּשָׁף
אינטימיות מתוקה של הנשמה.
אבל תמיד, לספור את הרגעים,
לדעת - זה ישתנה.
על דפי הספר הסוד
ראיתי את המכתבים הזהים.
המדינה הייתה פשוט חסכנית
שקט לא חברותי.
וקשוב, ונפלא
עיני סוד צופות בו.
סֶפּטֶמבֶּר 1902