חיל, מעלליו של, העבד
שכחתי אדמה מרה,
כאשר הפנים שלך בתוך מסגרת פשוטה
מולי זרח על השולחן.
אולם שעה הגיע, ו שעזבת את הבית.
זרקתי את הטבעת הלילה יקר.
נתת לה גורל שונה,
ואני שכחתי את פניה היפות.
הימים חלפו ביעף, נחיל ספינינג המקולל…
יין ותשוקה מיוסר חיי…
ואני חשבתי עליך לפני הדוכן,
ואני קורא לך, כמו בנעוריו…
התקשרתי אליך, אבל אתה לא מסתכל אחורה,
אני מזיל דמעות, אבל אתה לא מחל על כבודו.
אתה עוטה גלימה כחולה עטופה עצוב,
בשנת הלילה גולמי לכת מחוץ לבית.
אני לא יודע, שם מחסה עבור הגאווה שלך
אתה, יקירתי, אתה, עדין, מצאתי…
אני ישן בשקט, אני חולם מעייל הגשם הכחול שלך,
באילו אתה בלילה הלח נעלם…
אני לא חולם על רוך, העבד,
לעבור כולם, נוער נעלם!
הפנים שלך בתוך המסגרת הפשוטה שלה
הסרתי את ידו מהשולחן.
30 דצמבר 1908
