הוא מפנה לזרום מתנגן,
נכנסתי כחול שותק,
הוא נעלם במרחב של עמוק
Dreaming סופות רחוקות.
אנחנו, שכח בארץ הפראית,
גרנו עניים, דמעות זרות,
ריגוש, התפללנו על הסלעים,
לא ניתן ורדי shorayuschyh.
פתאום מהר אל המודים בצפון,
בראיון תהילת תקדים הופיע,
שקראה לעצמה דומא מוות,
שמש, ירח וכוכבי התור.
שלח עננים וחרדה,
כל היומיום - בערפל מתוק,
כביש קדוש רן,
כאילו השמים חזרו לכדור הארץ.
וגם Wild אדמתנו
אנו מבינים ורדי בעירה.
מחשבות רעות סלעים גאים -
כל זה נמס בלהבות של דמעות.
1 יולי 1902
