כל, כי מרביץ גל בים,
מערבבים אותו לתוך הימים הסוערים.
עכשיו אני הולך לישון ולנמנם -
לפני השקיעה לא מאני…
אה, אני יודע, השמש נופלת
במהלך העליון של מצוקי החוף!
כל להתמזג לתוך המסתורין שאופף
החושך והשקט מסביב!
אם הייתי יודע את שמותיכם, -
הם עזבו אל תוך הלילה בשבילי…
אני איתך, אשתו זהב,
לבוש דמדומי הארץ.
