מחוץ לעיר בתחומי האוויר באביב נושמת.
אני הולך ולרעוד מבשר האש.
שם, אני יודע, בחזית - ים מתנשבת להתנפח
נשימה בין ערביים - ו מייסר אותי.
אני זוכר: רחוק - רעש, מרשרש הון.
שם, בתקופת הדמדומים של האביב, החום הבלתי נלאה.
אה, לב דל! איך אדם חסר תקווה!
אין לדעת את גריב האביב מעל עצמו.
והנה, כמו זיכרון של השנים הגדולות של חפים מפשע,
מתוך חשכה של השחר - פרצופים לא ידועים
חי מערכת שידור ואורות נצח…
תשכח את הרעש של רחוק. נראה לי בלי כעס,
שקיעה, נעורים מסתוריים.
ואש מחר ואתמול מתאחדת.
12 יולי 1901
