כל החורף בכינו, עני.
וסנה פתחה דלתות.
עזבנו - עצוב, חיוור,
לב - כאב ואובדן.
והלכנו לפגוש כמיהה,
מלא של צורמים מבשרים רעות.
ויהי ניחוח מאיתנו
מטוסים אביביים חסר מנוח.
בפרץ של רוח תנודתיים -
חלום זיכרון il
משהו מעורפל, משהו נשרף:
לא נשימה זו של האביב.
פבואר 1902
