סתיו הזהב שלי לוהט
המחשבות שלך ואת התלתלים שלך.
אתה אחד בין האורנים המהורהרים -
ולשיר על הערב של אהבה.
צולל אל תוך העץ במיכל,
למדת לנשק אותי.
סמורים אלה ושירים ליליים -
הלילה בלבד - להדליק שוב.
אני סוער אשאר עוד
בזרועותיך באקסטזה
ונס שחר קורן
משתזף על צמרות היער.
נוֹבֶמבֶּר 1902
