יאללה זיפים, בנחת,
איתך, הידיד שלי צנוע,
ומוזג נשמה,
בחושך הכנסייה בכפר.
גבוה סתיו יום שקט,
רק שמע - עמום עורב
קורא לחברו,
כן משתעל ישן.
אסם rasstelet עשן נמוך,
ובכל זמן תחת Owino
אנו צופים מקרוב בעיניים
במהלך הקיץ של עגורים…
לעוף, עף בזווית אלכסונית,
המנהיג של הטבעת ואת בוכה…
מה טבעות, מה, מה?
כלומר בכי בסתיו?
וכפרים עניים נמוכים
לא לספור, מוות אינו העין,
ואור היום החשוך
שריפה באחו כה…
אה, נישה לי,
מה אתה מתכוון ללב?
אה, אשתי המסכנה,
מה אתה בוכה מר?
1 ינואר 1909
