הם חיים תחת ענן של אפור.
זר בינואר אותם ולא הכרחי.
הם לא זוכרים את האקורדים,
למדתי.
שתקתי וכל לִכסוֹף.
דבריהם הם חיוורים וכהים.
אני זוכר את הכחול
Azure המולדת שלי.
כמה מוזר זה כל השאלות
פגוש את השתיקה, והשאלה!
אבל הם היו חרמשי ברזל נחמדים
בשערה המתנופף שלי.
להפתעתם הוא לא מעליב,
אבל בשעות הערב המוקדמות
לפעמים אני מרגיש בושה
הצמות שלי פשוקות.
אוקטובר 1902