חיכיתי בצל מתחת לחלונות,
מוכן למות ולצחוק.
הם הלכו לשם - חלקם -
לאהוב, לחלום לנשק.
יד מרתקת סכין דק.
סחבות, קבצן, הייתי אומלל.
חלמתי על אושר ועל השקרים,
על לבן, בתולות ים בתולה.
וזה, drohnuv, רצתי צל,
אני ממהר עובר אורח תועה.
יש היום המתהווה במעורפל,
עם דומה ושונים האחרונים.
והנה הם - לבד - לבד…
הוא לוחש, שיקים, מנשק הידיים…
ואני עמדתי בצלי,
כתוש שעמום אפור סוד.
סֶפּטֶמבֶּר 1902
