מה איתך - אני לא יודע, ואני לא אסתיר -
אתה חולה של לבן שקוף.
חבר יקר, ללמוד, כי עמך,
אתה תדע באביב הבא.
תבין, כאשר, כריות משקר,
אתה לא יכול לזרוק בחזרה את הידיים.
ואז יבוא אליך על הספה
רציף, צליל נוגה.
הצל של מנורות לרעוד והדאיג,
מישהו, מופרד בקיר,
חליפה - והנחתי לאט
תכריכים לבנים עדינים של שלג.
5 דצמבר 1903
