החטאים שלי הם צרות כבדות
לפניך, הנשמה שלי.
כשהיה בחיים, הסבא הזקן שלי,
הייתי מהורהר דף.
אבל הסבא והסבתא הישן עזבה,
ואני ביכיתי כל אחד מארונות.
היום הביאו קוצרים,
כמו בימים ההם, צרור האחרון.
שוב, עם מגל חלוד
הזקנה הפכה המרפסת,
כקדם, כשהייתי דף
בלי טבעת נישואין.
כשהייתי יום משמים,
כשהייתי לא חיוך,
כשאתה פוגש אותי
וזה, לֹא הֲדָדִי, עבר.
כאשר כל אלה, מי הוא עדיין שם,
למרבה הצער שרד כאן,
כשהייתי מקדש יחיד -
דולרים שטרן, אילם כל.
18 יולי 1903
