אמר בנאום קצר.
בלילה מחכה חדשות של מוזר.
אף אחד לא יצא לפגוש.
עמדתי לבד בדלת.
רבים הגיעו לבית,
צרחות ובכי תמרורים.
כולם היו זרים לי,
ואני לא נגעתי דעתם.
כולם חיכו איזה עופרת.
לפי מה שלמדתי קטעים
שטויות מטורפות על הכלה,
בקשר לזה, מישהו רץ.
וזה, יורה על התל עבור הגן,
כולם צפו מרחק הכחול.
כל מבט מדומה
הצג ניסה עצב.
לא עזבתי דלת אחת
ואל תעזו ללכת ולשאול.
זה היה מתוק לדעת על האובדן,
אבל זה מגוחך לדבר על זה.
אז היתה אחת - בלי חרדה.
הסתכלתי בהרים הרחוקים.
ויש - בכביש תלול -
כבר מועדונים באבק האדום.
15 יולי 1902
