חיכיתי זמן רב - אחרת,
אבל בציפיית רוח לתחייה,
הלכתי בין ערביים, אך בעיניים יבשות
אימצתי את עיני, ושמיעה.
כאשר התפוצצו הראשון בלהבות,
ומילה לשמיים זה התחיל, -
קרח התרסק, האבן האחרונה
נפלתי, - והשתלט על הלב.
אתה בסופת השלגים הלבנים, באנחה מושלגת
שוב מכשפת צפה,
וגם את האור הנצחי, ב הצלצול הנצחי
כנסיות כיפות מעורבת.
27 נובמבר 1901
