עזבתי במדינה לבנה,
עקיפת החוף ממורמר.
עכשיו קולם רחוק
אין שתיקה potrevožit.
הם בהתמדה לחזור,
מה לעשות שאני, איך שלהם, אחי חביב,
ואת העושר של כריסטיאן
בביטחון מבטיח.
אין להם מספרים. בקברם
הם נעלו חדירים.
אני יודע: גדול, מה פשע,
כדי לעורר ספקות בלבם.
זרקתי אותם על החוף.
הם שיכורים נוראים.
וגם במעמקי שאנן
חוף הלפיד הלבן שלי.
16 נובמבר 1902
