אף אחד לא יגיד: טיפש ינואר.
שלי ולהשתחוות, פניי קפדניות.
אל תקראו לי מנזר
בלילה על סף מחמיר.
אני ואחים עצובים - אחיו משוער,
וגם בבוקר בגד שחור,
כשהבוקר, נאמן הליכה
שמנת חמוצה עם טל ירקרק.
וזה, מתאים לכל הסמלים,
איך קפדני ואחיו צנוע,
אני מרכין עבודות עבור קשת,
ובשביל לטקסים פולחניים.
ומי יבין, ומי knoweth,
מה אמרת לי: שקט…
השעווה נמסה הנשמה המבורכת
על להבת נר נקיק…
זה לא תפילה אין צורך,
כשאתה הולך לאורך הנהר
מאחורי קיר המנזר
בשנת הצעיף הנזירי.
זה - הדילוגים הפרחוניים שלי
בטירוף מוצף לך,
וגם איבדתי את ידי בשבוע
היופי הפלילי שלי.
6 נובמבר 1907
