יש חיו כל התקוות שלי,
יש בערתי האש של כדור הארץ,
אבל הנשמה ועשה סימן של שלום, -
עפעפיים רדומים בצמודים…
איפה ענני-סערה,
קורעי שותקו האחרון.
הנשמה התפטרה והתעכבה
לעלובי חי סמרטוטי הארץ…
ולפני הכוכב בשמי הלילה
היא גדלה, הוא ביקש להרחיק,
והעצב היקר
צפו, זה נראה, תהום ירחית.
22 נובמבר 1900
